ביקור בירדן: Wadi Rum & Petra

שנים רבות חלמתי להגיע לפטרה. במשך שנים היא הייתה יעד נחשק ובלתי מושג לישראלים; אני עוד זוכרת כשהייתי ילדה היו מדברים על אלו שסיכנו את חייהם כדי להגיע אל הסלע האדום לחזות בפלא בצורה בלתי חוקית, ולא פחות על אלו שלא חזרו משם בחיים, חיים חפר אף כתב שיר בנושא זה, שיר שנאסר להשמעה מכיוון שעודד צעירים להגיע לשם. רק לאחר שנחתם הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 התאפשר לישראלים להגיע לפטרה בצורה חוקית. עם השנים, החיים והילדים החלום נדחק הצידה לטובת יעדים אחרים.

קצת לפני שנסענו בקיץ האחרון לביקור ארוך בישראל, בלוגרית שאני מאוד אוהבת (לקרוא וגם לבשל מתכונים שלה), עדי שפירא, בעלת הבלוג דובדבנים של טעם ביקרה בירדן בשילוב עם ביקור בארץ, התמונות שלה הציתו את החלום מחדש. יצרתי איתה קשר והיא קישרה ביני לבין מדריך מקסים, עזר לי להגשים את החלום והיה סבלני לכל השאלות ששאלתי, והיו מיליון כאלו…

במקביל, אחי הודיע שהוא מתחתן והופ, הזמנו כרטיסים לביקור נוסף בארץ בסוף נובמבר. החלטתי להגשים את החלום ולשלב טיול זוגי בירדן עם תומר.

היו לנו 4.5 ימים לטיול כולל נסיעות ואחרי מחקר קטן החלטנו להתמקד בשני מקומות בלבד: ואדי רם ופטרה.

היה טיול מדהים מכל הבחינות, פגשנו אנשים נחמדים ומעניינים, תרבות שונה, טיילנו במקומות מופלאים, אכלנו אוכל מצויין וזכינו בזמן זוגי איכותי.

כמה מילים על לוגיסטיקה במהלך הטיול

אשרות כניסה

ע"פ הוראת השלטונות הירדניים, ישראלי המתכנן לבקר בירדן מחויב לתאם הזמנה מראש של מדריך ירדני מלווה. כמו כן, עליו להציג בעת המעבר במסוף הירדני, הזמנה מודפסת לשהייה במלון. בנוסף, טיולים מחוץ לעקבה יחויבו בליווי של מדריך מוסמך. כחודשיים לפני הטיול היינו בקשר עם סוכנות נסיעות ירדנית, עליה קיבלנו המלצה, דרכה הזמנו את כל המוניות למעברים השונים (מעבר גבול ← ואדי רם, ואדי רם ← פטרה, פטרה ← חזרה למעבר גבול). אפשר היה להזמין דרכם גם מלונות/ טיולים וכדומה.

את הגבול חצינו רגלית במעבר גבול יצחק רבין (ואדי ערבה). יש שם חניון קטן לטווח ארוך בו אפשר להשאיר את הרכב בחינם. אחרי תשלום אגרה בצד הישראלי וביקורת דרכונים, הלכנו כמה דקות והגענו לצד הירדני. בצד הירדני פגש אותנו בחור מטעם סוכנות הנסיעות, "המדריך" שלנו לצורך דרישת השלטונות הירדנים, עבר איתנו את ביקורת הדרכונים הירדנית בצורה חלקה ושידך אותנו לנהג שלנו בצד הירדני. ובזה סיים את חלקו. מכאן ואילך טיילנו "לבד".

לבעלי דרכון ישראלי שעוברים לירדן במעבר יצחק רבין אין צורך בויזה ירדנית. ממליצה לבדוק את נושא הויזה אם אתם נכנסים לירדן עם דרכון זר.

*אפשר להכנס לירדן עם רכב פרטי, אבל לא עם רכב שכור או מונית, גם אם היה בבעלותינו רכב בישראל העדפנו לא להתחיל בהרפתקאת נהיגה בביקור הראשון שלנו בירדן.

למרות כל מה שכתבתי לעיל, הוראות המעבר יכולות להשתנות. כדאי להתעדכן באתר של רשות הנמלים לגבי הוראות המעבר העדכניות.

Jordan Pass

הוא כרטיס המאפשר כניסה ל- 40 אתרים בירדן, כולל ואדי רם ופטרה. משתלם למי שמגיע ליותר זמן ורוצה לטייל באתרים שונים ברחבי ירדן, תבדקו אם רלוונטי לטיול שלכם באתר הרשמי. כמו כן, למגיעים עם דרכון זר, הכרטיס פוטר אתכם מתשלום ויזה לירדן בעת שהייה של יותר משלושה לילות בירדן.

הזמנת מלונות

אנחנו הזמנו מלונות מראש בצורה עצמאית, יש ב- Booking ו- TripAdvisor הרבה המלצות. מההתרשמות שלנו הירדנים באופן כללי מארחים טובים ותוכלו למצוא מקומות לינה מצוינים ברמות שונות של מחירים ופינוקים. ברוב המלונות התשלום במקום ולא בעת ההזמנה. וודאו מראש עם המלון אלו אמצעי תשלום הם מקבלים. הירדנים מקבלים דולרים אמריקאים בכל מקום, כמו כן הדינר הוא מטבע מאוד יציב, שער ההמרה קבוע למדי והירדנים ממש ישרים בקטע הזה (אולי הוראה מהשלטונות?). אני ממליצה להצטייד בכסף קטן, דולרים או דינרים או שילוב בשביל דברים קטנים כגון טיפים לנהגים, נשנושים וקניות בשווקים.

ואדי רם – Wadi Rum

ואדי רם הוא אזור מוגן (protected area), מדבר חולי עם גבעות והרים סלעיים. חלק מהמדבר אדום ממש וחלקו מעיין חום בהיר/ לבן. מספר סרטים צולמו בואדי רם במהלך השנים והאזור הוכרז כ UNESCO world heritage בשנת 2011. בקצות האזור מצויים מספר כפרים בהם Wadi Rum Village, שהוא הכפר הקרוב ביותר למי שמגיע מכיוון עקבה.

כעבור מעט פחות משעה לאחר שעברנו את הגבול הגענו ל- Wadi Rum Village. הנהג שלנו אוהב לנסוע מהר והסתדר מצויין עם העובדה שהנתיבים ב- Highway לא מסומנים…

בכניסה לואדי רם יש מרכז מבקרים בו משלמים כניסה (או מציגים את הג'ורדן פס), ונסיעה קצרצרה אח"כ תביא אתכם לכפר; שם גם נגמר הכביש הרשמי. אפשר לישון בכפר אבל הרבה יותר מיוחד לישון באחד ה Camps בתחום הפארק. תושבי הכפר כמו גם תושבי ואדי רם ב- 5000 השנים האחרונות הם משפחות בדואיות. רוב המחנות מופעלים על ידי משפחות בדואיות כמו גם הטיולים במקום. אנחנו לנו ב camp קטן עם כ- 15 אוהלים. מדובר באוהלים זוגיים או משפחתיים עם מקלחת ושירותים צמודים וחימום, ישנם במקום גם אוהלי Bubble שמפורסמים באזור ואדי רם.

בכפר פגשנו את אחד העובדים במלון שהסיע אותנו עד למחנה שלנו. כל התנועה באזור מתבצעת ע"י Toyota Pickups ולמרות שאין כביש סלול במדבר אפשר לראות את ה- 'Hi way' המוסכם על כולם. אחרי כעשר דקות נסיעה בהם הרגשנו כמו בספארי הגענו למחנה שלנו, קשה לי לתאר במילים את השקט והשלווה שמקיפים את המקום, שקט ומרחב שיש רק במדבר, הרגשנו שהגענו לעולם אחר. אחרי התארגנות בחדרים והרבה תה שחור ומתוק (הבדואים שמחים לארח עם תה שחור מתוק ועוגיות בכל שעה ביממה ובכל מקום) הלכנו לטפס על הגבעה הסמוכה למלון לצפות בשקיעה, אנחנו ושאר המטיילים באזור. מחזה מרהיב שמרחיב את הלב. חזרנו רגועים יותר ורעבים יותר…

בערב נפגשנו עם שאר האורחים לארוחת ערב באוהל המשותף. היו שם אורחים מכל רחבי אירופה ואפילו משפחה אמריקאית עם ילדים בגיל של הילדים שלנו. היה כיף לפגוש ולשוחח עם אנשים מכל העולם, הזכיר לי את ימי התרמילאות שלנו לפני הילדים. היה מעניין לשוחח גם עם בעל המקום, מוחמד, על הקמת המחנה והחיים באזור. הוא תכנן והקים את המחנה בעצמו למרות הרבה קולות 'מפרגנים' שאמרו לו שהוא לא יצליח. האוהל המשותף מעוצב בצורה אותנטית ברוח המקום, הוא ממש בנוי מסביב לסלע, עם פינות ישיבה, אח עצים והרבה כריות. האוהל חמים ומזמין ושם העברנו את הערבים שלנו.

הארוחה הייתה מצויינת ומתאימה גם לצמחונים וטבעונים, מומלץ בכל מקרה להודיע מראש אם אתם צמחונים/ טבעונים לפני שמגיעים למחנה. המאכל המרכזי נקרא זרב (Zarb), חופרים בור עמוק באדמה, מכניסים לבור מעין קונסטרוקציה ממתכת בת כמה קומות, בקומה אחת מונח סיר אורז ובאחרות האחרות ירקות ועוף או בשר אחר. מכסים את המבנה/ סיר בגחלים וחול ונותנים לאוכל להתבשל כשעתיים בחלל שנוצר. כל האוכל מקבל טעם קצת מעושן, אני אכלתי את האורז והירקות שהיו מצויינים והבנזוג דיווח שהעוף יצא מעולה. בנוסף הוגשו סלטים ותבשילים שונים עם ירקות (חצילים או במיה ברוטב עגבניות, תבשיל תפ"א וכו'). הכל היה טרי וטעים להפליא. הבדואים טוענים שהאוכל מקבל טעם שונה במדבר…

רוב המחנות מספקים טיולי גמלים, טיולי ג'יפים, גלישה על דיונות, טיולי טיפוס והייקים שונים של חצי יום עד מספר ימים לעומק המדבר. אפשר לשריין מראש וגם במקום. שימו לב שאם יש לכם מדריך שסגרתם איתו על טיולים שזה לא מתנגש עם המקום בו אתם ישנים. המשפחה מפעילה את המקום וגם את הטיולים והם לא רוצים לפגוע בפרנסה של משפחה אחרת.

אנחנו בחרנו למחרת בטיול ג'יפים במדבר. מדובר במעיין Sightseeing של האטרקציות העיקריות בואדי רם. הג'יפ עוצר במגוון אתרים ותצפיות במדבר ונותן הסברים בסיסיים כולל הליכות קצרות, אנחנו בחרנו בטיול ליום שלם, אפשר גם לקחת טיול קצר יותר. רוב הטיולים דומים וכוללים טיולים לתצפיות מרשימות, תצורות סלע מיוחדות בהן האזור שופע, קשתות בסלע ואתרי צילום של הסרט לורנס איש ערב (האמריקאים והאירופאים עפים על זה!). בחלק מהעצירות יש מאהלים בדואים בהם אפשר לשתות קפה או תה ולקנות קשקושים ומזכרות, התה תמיד חינם, הקפה (שחור משובח) יעלה לכם. באמצע היום עשינו הפסקה לארוחת צהריים אותה הכין המדריך שלנו בשטח.

היה טיול מקסים, דיונות האדומות, תצורות הסלע מיוחדות, סלעי גרניט עצומים ותצפיות נהדרות, עקבות של בעלי החיים בחולות וציורי קיר מתקופות אחרות. מדבר מדהים ושקט. שקט אינסופי שגורם לעצור, להאט ולספוג הכל פנימה.

בדר"כ ייצטרפו אליכם אורחים נוספים מהמלון לג'יפ (זה מוזיל את עלות הטיול פר משתתף) אלא אם שילמתם על טיול פרטי רק לכם. המרחקים גדולים במדבר ואפילו בטיול יומי ארוך ברגל אי אפשר לראות הרבה ולכן טיול ג'יפים התאים בדיוק. הטיול לגמרי מתאים עם ילדים כי מדובר בהליכות וטיפוסים קצרים. אני חושבת ששלושת הילדים שלי (בני 5-13) היו נהנים. בכל האתרים ירדנו מהג'יפ, המדריך הסביר כמה מילים, נתן לנו להסתובב והלך לשתות קפה במאהל הסמוך עם החברים שלו: You go here, take your time, I will wait near the car.

בערב התכנסנו שוב לארוחת הערב באוהל המשותף, בהינו בשקיעה ובגשם שוטף וסופת ברקים שהייתה דיי נדירה במדבר. אפילו הבדואים, שנראה לי שקשה להוציא אותם משלוותם, התרגשו. כשחלמתי על ואדי רם דמיינתי את עצמי תחת שמיים זרועי כוכבים…בדר"כ זה ככה. אנחנו זכינו בימים מעוננים למדי ולא זכינו ברומנטיקה של כוכבים. אבל היי, הייתה סופה.

למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר, חזרנו לכפר ומשם נסיעה של כשעתיים לפטרה. גם ארוחת הבוקר טובה, יש ביצים, סלטים, לבנה ולטבעונים חומוס, תבשיל פול וגם תבשיל עגבניות טעים. מסתבר שזו השקשוקה המקומית ואין בה בכלל ביצים. הם משלבים את השקשוקה הזו עם מגוון מאכלים אחרים גם באזור פטרה.

לנו לא היה המון זמן אבל אני ממליצה לשהות בואדי רם לפחות יומיים, להנות מהשקט, מהטיולים ומהאוירה המיוחדת של המקום.

פטרה

אז מהי בעצם פטרה?

פטרה הייתה עיר מבודדת ונסתרת שנבנתה כנראה במקור ע"י האדומים, לא ידוע בדיוק מתי. סביב המאה הרביעית לפנה"ס הנבטים, שבטים ערביים שחיו באזור חצי האי ערב, פלשו לאדום והשתלטו על פטרה. לקראת המאה הראשונה לפנה"ס פטרה החלה לתפוס את מקומה כבירת האימפריה הנבטית. לפי המסורת הבדואית בפטרה, זה המקום בו הכה משה בסלע. הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו, וכך גם שם העיר הסמוכה.

בשנת 106 לספירה נכבשה העיר ע"י הרומאים שגם נתנו לה את שמה הנוכחי, פטרה=סלע ובהמשך ע"י הביזנטים. בתקופת מסעות הצלב העיר נעלמה מעיני העולם המערבי, וחזרה לתודעת העולם המערבי רק ב- 1812 בעת שמטייל שוויצרי הגיע למקום בעורמה (התחפש לבדואי).

בתקופה הנבטית העיר שימשה כצומת דרכים חשוב ומרכזי בדרכי המסחר העתיקות ועברו בה שיירות גמלים של סוחרים שהגיעו מרחבי חצי האי ערב, הודו ומצריים. ממנה עברו סחורות (תבלינים, בשמים, מלח, בדים ועוד…) דרך הנמל של עזה עד לחלק ממדינות אירופה. הנבטים בנו מערכות מרשימות להובלת מים לעיר, ובשנים האחרונות נתגלה שבתקופה הרומאית שגשגו בה גנים פורחים ובוסתנים (פעם לא היה משבר אקלים…).

אני ממליצה בחום להיכנס למרכז המבקרים ולקרוא יותר על האדריכלות המרשימה, ההיסטוריה ושיטות הניהול והמסחר, סחר חליפין והמטבע המקומי ועל היחס המתקדם לנשים, אפילו ביחס לכמה מדינות מודרניות. כמו כן ישנו במרכז דגם מוקטן של העיר שמאפשר להסתכל במבט שלם עליה. ישנו גם מוזיאון חדש יחסית בו אפשר למצוא מוצגים שנמצאו במקום (מה שלא נבזז במהלך השנים).

פטרה הייתה עיר של מתים כמו שהייתה עיר של חיים, רוב המבנים אותם תראו במהלך הביקור הם בעצם קברים מושקעים. הנבטים האמינו שהחיים הם רק חלק קטן ממה שיבוא בהמשך ולכן בנו מבנים בהם 'יתגוררו' בהמשך הדרך בעולם הזה. האוכלוסייה והסוחרים שהגיעו למקום וגרו בו, חיו מסביב לעיר בעיקר באוהלים. רק בתקופה הרומאית החלו להשתמש בחלק מהמבנים למגורים ובהמשך בתקופה הביזנטית גם לכנסיות.

מה יש לראות בפטרה?

מדובר באתר ארכיאולוגי גדול מאוד, הרבה יותר גדול ממה שנדמה בתחילה, והחלק הכי מדהים הוא שחוקרים טוענים שנחפרו והתגלו רק כ- 15% מתוך כל השרידים במקום. כיום ישנם במקום מעל 500 מבנים שונים שנחפרו ונתגלו, רבים מהם נבנו ע"י הנבטים ובהמשך שופצו ושודרגו ע"י הרומאים והביזנטים. כך שהמבנים השונים מתוארכים לתקופות שונות. רוב המבנים נחצבו בתוך הסלע מה שמבדל מאוד את האתר הזה מאתרים ארכיאולוגים אחרים שיצא לנו לראות (ביוון, רומא, ישראל ואחרים). בנוסף הסלעים צבעוניים להפליא, לא הפסקנו להתרשם ממגוון צבעי הקשת שהרכיבו את הסלעים השונים.

מפאת גודלו של המקום החלטנו לטייל בו יום וחצי למרות שמי שקצר בזמן בהחלט יכול לטייל בו יום שלם ארוך. לחובבי הארכיאולוגיה הייתי ממליצה להקדיש למקום יומיים שלושה בכיף.

יש באתר 8 מסלולים רשמיים, אנחנו ביקרנו בשניים המרכזיים יותר. ישנם שני שערי כניסה לאתר, שער קדמי ליד מרכז המבקרים ושער אחורי, לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות עליהם אסביר בהמשך.

מפה הכוללת הסברים בסיסיים על המבנים השונים אפשר לקבל במרכז המבקרים. כמו כן אפשר לשכור מדריך במרכז המבקרים בשלל שפות לכמה שעות או ליום שלם כדי לקבל הסברים מעמיקים על כל מבנה, השילוט בתוך האתר דיי דהוי במקרה הטוב או בלתי קריא לחלוטין. לאירופה

מתחילים לשוטט בפטרה

בצהרי היום הראשון שלנו בפטרה הגענו לכניסה הראשית של פטרה והלכנו על ה- Main trail. קצת אחרי שער הכניסה משתרעת דרך עפר שתוביל אתכם בירידה לעבר לב ליבה של פטרה. דיי בהתחלה תוכלו לראות משמאלכם מבנה בן מספר קומות שבקצותיו פירמידות קטנות, ה- Obelisk Tomb. מצידה השני של הדרך אפשר לראות מערות קבורה נוספות שנבנו ע"י הנבטים הנקראות jinn blocks. האגדה מספרת שבמקום שכנו ג'ינים (כמו באלדין…) שהגנו על העיר.

בסוף דרך העפר תגיעו ל- Siq. הסיק הוא נקיק שנוצר בצורה טבעית ואורכו כ- 1.2 ק"מ. משני צידיו ניתן להבחין בתעלות מים שנחצבו בסלע על מנת להסיע מים אל תוך העיר כחלק ממערכת הובלת מים לעיר. אפשר לראות תרשים שלה במרכז המבקרים. בהליכה לאורך ה- Siq אפשר לראות את תצורות הסלע השונות והצבעוניות לאורך הקירות ובכניסה אפשר לראות שרידים משער הכניסה לעיר.

החלק הכי טוב מגיע בסיומו של הסיק, מבנה ה- Treasury (Al-Khazneh) המפורסם. אני חייבת להודות שלמרות שראיתי הרבה תמונות ושמעתי סיפורים, ברגע שיצאתי מהסיק לרחבת ה- Treasury נעתקה נשמתי, ממש התרגשתי. אולי דווקא בגלל כל התמונות והסרטים לא הגעתי עם הרבה ציפיות והמציאות עלתה על הדמיון. תומר הרגיש שהוא בסרט של אינדיאנה ג'ונס.

מבנה ה Treasury העצום נחצב בסלע ע"י הנבטים ובהמשך הרומאים שדרגו אותו. החזית החיצונית היא החלק המרשים ביותר ואפשר להבחין בעמודים במספר קומות, שער כניסה, פסלים ועיטורים שונים. המבנה שומר ושופץ והוא היום המבנה הכי שמור באתר. לפי האגדה שכן במקום אוצר סודי; כשהחפירות במקום התקדמו החוקרים הבינו שמדובר במבנה קבר מרשים שיועד למלך הנבטי, למרות זאת השם Treasury נשאר.

בשנת 1989 צולם הסרט אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון (The Last Crusade) והמדריכים טוענים שזו הייתה נקודת מפנה בתולדות התיירות במקום ולא דווקא ההכרזה על האתר כ UNESCO World Heritage Site בשנת 1985. לפני הסרט, היו מבקרים בפטרה כ 30,000 איש בשנה, בעיקר תיירות פנים. אחרי הסרט, כמות המבקרים גדלה משמעותית וכיום מבקרים בפטרה קרוב למיליון איש בשנה.

ברחבה מול ה Treasury יש דוכן מזכרות, חנות משקאות וספסלים למעוניינים בהפסקה.

יש שתי תצפיות, נקודות 'אינסטגרם' פופולריות במקום שאסורות לכניסה באופן חוקי. בפועל הבדואים יבקשו תמורת ההדרכה לשם מספר דינרים. ישנו מסלול הליכה רשמי בשם Al Khubtha Trail הידוע גם בשם Treasury Viewpoint Trail שבסופו אפשר לצפות ב Treasury מלמעלה. תחילת המסלול נמצאת בהמשך המסלול הראשי מספר דקות הליכה מ- Treasury (תבדקו במרכז המבקרים איפה בדיוק).

פחות מעשר דקות הליכה לכיוון מרכז פטרה תגיעו למרכז העתיק של העיר, אזור רחב הכולל שלושה אתרים הצמודים אחד לשני: Street of Façades, the Royal tombs and the Nabatean Theater. גם כאן אפשר למצוא אוהלי אירוח משולבי קיוסק בהם מוכרים נשנושים, סנדביצ'ים בסיסיים, מיצים ושתייה קלה.

Street of Facade מדובר במערכת של מאות קברים חצובים בסלע מימין ומשמאל לשביל, משמאל אפשר לעלות לתצפית נחמדה על כל האזור. מימין לשביל אפשר לשוטט בין כל הקברים, לבהות בסלעים וקברים בשלל צבעים ולדמיין איך חיו מסביב אנשים לפני 2000 שנה. בהמשך מימין תגיעו ל Royal tombs מערכת קברים עצומה, מאוד מרשימה שיועדה לאנשים החשובים בעיר. החזיתות המעוטרות הן החלק הכי מרשים במבנים, ובחלקם גם תקרות מקושטות. אל תסתפקו בהצצה מרחוק שכן אפשר להיכנס לרבים מהקברים לתהות איך הצליחו לחצוב מבנים עצומים כאלו כבר לפני אלפי שנים, ולהנות מהתקרות המעוטרות.

מצד שמאל של השביל אפשר לראות את האמפיתיאטרון הנבטי. הוא דומה לכל אמפיתיאטרון שיצא לכם לראות בעבר, מייחדת אותו העובדה שהוא היחיד בעולם החצוב בסלע. האמפי נבנה במקור ע"י הנבטים אבל הורחב בהמשך ע"י הרומאים שכבשו את העיר.

בשלב הזה סיימנו את היום וחזרנו אל המלון עייפים אך מרוצים. קחו בחשבון שאפילו אם מה שתיארתי נשמע קצר, הלכנו באותו אחה"צ כ- 10 ק"מ הלוך וחזור.

ביום למחרת רצינו להגיע עד ל- (Monastery (Ad Deir. אחד הבניינים המיוחדים בפטרה וגם זה שההליכה אליו היא הכי מאומצת וארוכה. אפשר להגיע אליו מהמסלול הראשי (זה שהלכנו בו יום קודם) או להגיע אליו מהכניסה האחורית של פטרה.

אם ממשיכים על המסלול הראשי, לאחר שעוברים עוד מספר אתרים בדרך, מגיעים לנקיק יפה ומטפסים 850 מדרגות עד שמגיעים ל Monastery. העלייה לא קלה אבל בהחלט שווה את המאמץ.

אנחנו בחרנו להגיע אליו מהכניסה האחורית. הכניסה האחורית לפטרה נמצאת ליד אתר נפרד בשם Little Petra וכדי להגיע אליה יש לקחת מונית מהכניסה הראשית או שאטל שיוצא מהכניסה הראשית מספר פעמים ביום. אנחנו גילינו רק מאוחר יותר את קיומו של השאטל הזה, וגם את זה שהוא בחינם. בידקו במרכז המבקרים את שעות הפעילות.

Little Petra היא אתר קטן, מזכיר במעט את פטרה שנבנה בתוך נקיק באותה התקופה בה נבנתה פטרה. ההבדל בין שתיהן הוא שפטרה הקטנה נבנתה כפרבר מגורים לעשירי האזור ומקום לינה לסוחרים שעברו במקום והמבנים הגדולים שימשו כמקדשים. הסיור באזור לוקח כשעה-שעה וחצי ובדרך כלל ריק מתיירים אם מגיעים מוקדם בבוקר. לנו לא היה זמן לטיול באזור.

כשמגיעים לכניסה האחורית לפטרה יש הליכה של כ- 4 ק"מ עד למדרגות המובילות ל- Monastery. ומשם טיפוס של כ- 1.5-2 ק"מ עד למנזר. הדרך עד למדרגות לא מסומנת היטב, אנחנו 'הצטרפנו' לקבוצה שהלכה לשם, אפשר לשכור מדריך בכניסה. בהמשך גילינו שגם את הדרך הזו אפשר היה לחסוך עם שאטל שעולה 5 דינר לאדם – הדרך המועדפת לטעמי, תגידו לשומר בכניסה לאתר שאתם מעוניינים להצטרף לשאטל. דרך המדרגות העולה למנזר היא דרך נופית יפיפייה ואפשר לראות ממנה אפילו חלק מהערבה בישראל. בדרך למנזר ישנם אוהלי אירוח שמוכרים מיצים, נשנושים, תה וקפה, בדיוק התאים לנו מכיוון שהיה מזג אויר קר וטפטף עלינו גשם כל הבוקר.

המנזר עצמו, נמצא במיקום גבוה עם מספר נקודות נוף יפות שעל כולן יש שלט The best view in the world…אתם מוזמנים לבדוק אם יש אמת בפרסום, אנחנו הסתפקנו בנוף שבדרך. המנזר מעט מזכיר את ה- Treasury רק שהוא גבוה הרבה יותר, נמצא במיקום פראי יותר וגם מטרתו הייתה שונה. ה- Monastery לא שימש כקבר אלא כמרכז למפגשים דתיים ובהמשך תחת השילטון הרומאי עשה הסבה לכנסייה ומכאן גם שמו. מול המנזר נמצא אוהל האירוח הכי מוצלח בכל פטרה שבנוי כחלק מהסלע, שתינו קפה ותה ונרגענו מההליכה והעלייה המאומצת. כמות התיירים במקום קטנה הרבה יותר מאשר באזור ה Treasury מכיוון שההגעה למנזר דורשת מאמץ בכל דרך בה תבחרו להגיע אליו.

מהמנזר חזרנו למרכז העיר העתיק דרך אותן 850 מדרגות שהזכרתי קודם, אבל בירידה. הנקיק בו יורדים חזרה אל העיר מרשים אבל מפוצץ בדוכני מזכרות, זה המקום לקנות מזכרות בזול.

בתחתית המדרגות מגיעים למוזיאון ולמספר מסעדות שהיו עמוסות לעייפה. זהו החלק היחיד באתר בו יש מסעדות ממש וכנראה זו הסיבה לעומס. יש במקום גם שירותים והרבה חברה צעירים שמשכירים גמלים וחמורים שיציעו לכם טרמפ ברחבי האתר.

משם הליכה של כמה דקות תביא אתכם למרכז העיר העתיק של פטרה, שם ממוקמים האתרים האחרונים בהם רצינו לבקר ושם גם מתחיל/ נגמר ה- Main Trail. גם ביום השני הלכנו סביבות העשרה ק"מ.

Qasr El Bint – המקדש הראשי והחשוב ביותר בפטרה שנבנה במאה הראשונה לפני הספירה לאל Dushra. חלקים ממנו עדיין עומדים על תילם.

Great Temple – קומפלקס גדול בן מספר קומות שמשתרע על שטח של כ 7000 מ"ר. למקדש יש חשיבות ארכיטקטונית וארכיאולוגית גדולה והוא נבנה בסגנון נבטי משולב בסגנון קלאסי. הייעוד שלו לא ברור לגמרי עד היום, ישנם כאלו שחושבים שכלל לא שימש כמקדש, יש ויכוח בין ארכיאולוגים בנושא.

Petra Church – הכנסייה בפטרה היא אחד המבנים 'הצעירים' בעיר, נבנתה סביב המאה החמישית לספירה על גבי קברים נבטים ותיקים שנהרסו. חלקים גדולים ממנה נהרסו ע"י שריפה או רעידת אדמה שהייתה במקום, אבל הפסיפסים המרשימים שמעטרים את הרצפה וחלק מהעמודים והקירות נשמרו. הכנסייה עברה תהליך שיחזור ושימור אינטנסיבי והיום מקורה כדי לשמור על הפסיפס.

Colonnaded Street – מהקברים המלכותיים למרכז פטרה עובר רחוב שנבנה כנראה בתקופה הנבטית ושופץ בסגנון רומאי (הקרדו המקומי), הרחוב היה רחוב המסחר המרכזי בעיר ומצידיו עמדו כנראה חנויות. היום אפשר למצוא שם בעיקר דוכני מזכרות. משם במרחק כמה דקות הליכה מגיעים לתיאטרון ולקברים המלכותיים אותם ביקרנו יום קודם. משום חזרנו חזרה לכניסה הראשית.

איך לתכנן את הטיול בפטרה?

אפשר לעשות טיול יומי אחד ארררוך בפטרה, להתחיל אותו בכניסה הראשית על ה Main Trail ללכת עד ל- Treasury, להמשיך לכיוון המרכז העתיק של פטרה ומשם דרך כל האתרים שציינתי להגיע ל Monastery ולחזור בחזרה. מסע כומתה של כ- 20 ק"מ ביום. האופציה השנייה היא לפצל את הטיול ליומיים (לפחות) כפי שתיארתי למעלה, ולטייל קצת יותר בנחת.

פטרה היא אתר התיירות הפופולארי ביותר בירדן והיא עמוסת תיירים ברוב ימות השנה, כדאי להגיע מוקדם בבוקר (או מאוחר יותר אחה"צ) כדי להנות מה Treasury ומרכז פטרה לפני שמגיעים ההמונים. לנו מסתבר שהיה מזל, הגענו במהלך המונדיאל וביחד עם מזג אויר סגרירי למדי האתר לא היה עמוס ברוב שעות היום.

תחבורה בתוך האתר

למבקרים בפטרה שאינם יכולים ללכת מרחקים ארוכים ברגל מסיבות שונות, בכניסה הראשית ליד מרכז המבקרים חונות מכוניות גולף חשמליות שמסיעות את המבקרים ממרכז המבקרים עד ל- Treasury תמורת תשלום לכיוון אחד או הלוך חזור, מכוניות שהחליפו את כרכרות הסוסים בעבר. יש באתר גם גמלים וחמורים שאפשר לשכור שיובילו אתכם לעומק האתר. אני לא התרשמתי שהם מטופלים מספיק טוב ואני מעדיפה לא לעודד ניצול של בע"ח. אם ברצונכם לרכב על גמל עדיף שתצטרפו לטיול בואדי רם.

ואדי מוסא

ואדי מוסא היא העיר הקרובה ביותר לפטרה ומומלץ לישון שם כשמגיעים לטייל במקום.

יש הרבה מאוד מלונות בדרגות תיירות שונות בואדי מוסא, אם ברצונכם ללכת ברגל לאתר כדאי שתקחו מלון במרחק 5-10 דקות הליכה למרכז המבקרים. מרכז המבקרים והעיר פטרה נמצאים בחלק הנמוך של העיר, משם העיר כולה בעלייה ובסיום יום טיול ארוך לא כיף להוסיף עלייה ארוכה עד למלון.

אם אתם מעדיפים מלון מסוים רחוק ממרכז המבקרים קחו בחשבון שתצטרכו לקחת מונית כדי להגיע לפטרה, לפחות בדרך חזרה ממנה.

בערב היום השני בו טיילנו בפטרה, קצת לפני שחזרנו הביתה, החלטנו לעלות (הכל בעלייה בעיר הזו…) לטייל במרכז העיר ולחפש לתומר מסעדות שמוכרות מנסף וכנאפה. מרכז העיר של ואדי מוסא הוא לא אזור תיירותי אבל מלא במסעדות, מאפיות וחנויות ממתקים, עסקים שונים ומלא מספרות. מצאנו אחלה מקומות לאכול בהם והיה כיף סתם להסתובב ולהרגיש את החיים ולא את ההצגות לתיירים.

אז מה אכלנו בואדי מוסא?

רוב המלונות כוללים ארוחת בוקר, אצלנו במלון הארוחה לא הייתה מדהימה. במהלך היום בו טיילנו לקחנו איתנו כריכים ופירות. כמו כן קנינו בדוכנים באתר מיצים מצויינים ונשנושים.

במהלך היומיים בהם לנו בואדי מוסא ביקרנו בשתי מסעדות עליהן קיבלנו המלצות מהחברה המקומיים ובעוד אחת לא מאוד מוצלחת. כמו כן ערב לפני החזרה הבייתה הלכנו לשוטט במרכז של ואדי מוסא, אזור פחות תיירותי בו הצלחנו למצוא לתומר מאפייה מקומית עם כנאפה מהאגדות. יש הרבה אופציות צמחוניות/ טבעוניות וברוב המסעדות התגמשו והתאימו את המנות לפי הבקשות שלי.

Jordan heart restaurant

מסעדה קטנה ברחוב התיירותי הראשי של ואדי מוסא עליה קיבלנו המלצה מהבחור בקבלה של המלון. מסעדה מקומית עם אוכל פשוט וטרי. התפריט לא גדול אבל כל מה שהזמנו היה טעים. המנות הבשריות נעשות על הגריל ויש הרבה אופציות טבעוניות, החל בסלטים, חומוס, חצילים ופיתות כמובן והיו מספר מנות חמות עם ירקות. אני הזמנתי מקלובה צמחונית שהייתה מצויינת ומרק עדשים.

Al-Janoub Sweets

מאפייה וחנות ממתקים מקומית במרכז העיר ואדי מוסא. מוכרים מאפים מקומיים, כנאפה והרבה סוגים של בקלאווה, הכל טעים וסופר טרי. מהרגע שהגענו לירדן תומר חשק בכנאפה אז בהזדמנות הראשונה הלכנו לחפש לו כנאפה. הגענו לחנות במקרה והערבית שתומר דיבר עם העובדים תרמה לאוירה חמה ומזמינה אפילו יותר. הוזמנו לטעום את הבקלאוות ופעם ראשונה שנתקלנו בבקלוואה עם קקאו. קנינו עוד מלא בקלוואות למשפחות בישראל…

Al Mahbash

מסעדה מקומית במרכז העיר של ואדי מוסא. קיבלנו עליה המלצה בחנות הממתקים כשתומר הביע את רצונו לאכול מנסף. האוכל היה טרי וטעים והיו שלל אופציות טבעוניות, סלטי ירקות, חצילים, פלאפל ומרקים. אני הזמנתי אורז עם שעועית לבנה ברוטב עגבניות ובמיה ומרק. המלצרים היו נחמדים ופתוחים לשינויים במנות, המנה שהזמנתי הייתה הרכבה של תוספות למנות בשריות. גם המנסף היה מאוד מוצלח לדברי תומר.